: ספר המשך 3



הקודם 

ובזה נראה לפרש חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם ואף אתה אמור כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וצ"ב מה תשובה זו על השאלה ולהנ"ל דהחכם אומר מה החוקים שאנחנו לומדים הלכות פסח וכיוצא בליל פסח ובשלמא בזמן שבית המקדש קיים ומקריבין קרבן פסח ועושין כל ההלכות שפיר אבל בגלות שאין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו מה העדות והחקים אשר צוה ה' אלקינו אתכם והלא זה הלכתא למשיחא ולא עכשיו וכמו שמקשין בגמ' מאי קמ"ל הלכתא למשיחא, וע"ז אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירן אחר הפסח וכו' וכל העוסק בהלכות הפסח בכל מקום מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב פסח וא"כ הוא כאלו הקריב קרבן.

ולפ"ז אתי שפיר הכי נמי חסל סידור פסח כהלכתו ככל משפטו וחקתו שסידרנו את הפסח עם כל הלכותיו ומשפטיו והרי מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו אבל מתפללים כאשר זכינו לסדר אותו ע"פ הלכה שזה כאילו הקריב קרבן פסח כן נזכה לעשותו בפועל ממש ולא נקיים עוד רק מפאת ההלכה וזה חסל מלשוך סלק סידור פסח כהלכתו ומעתה לשנה הבא נזכה לעשותו בקרוב נהל נטעי כנה פדוים לציון ברינה ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

.אז רוב נסים הפלאת בלילה, פי' כי הרבה נסים נעשו לאבותינו ולנו ורובם מהפלאות לנו היתה בלילה, ומתחיל לחשוב, בראש אשמורת, דבגמ' נחלקו אי ג' או ד' משמורות הוי הלילה, ובראש אשמורות היינו בחלק הראשון של הלילה, גר צדק, זה אברהם אבינו שנחלק לו הלילה ונצח את הד' מלכים שלקחו את לוט בן אחיו והי' זה בחצי הלילה כשנעשה לו הנס. וברש"י שהקב"ה חלקו שחציו יהיה עתיד לגאולה. מלך גרר. זה אבימלך, כשלקח את שרה ולקה עבורה. הפחדת ארמי, זה לבן כשרדף אחר יעקב ובא אליו בחלום שלא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע. וישראל ישר, היינו כשנאבק עם שרו של עשיו ונעשה לו שר ויוכל לו עד שבכה והתחנן לו. בכורי פתרוס, מצרים נקרא פתרוס. מחצת מלשון מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים ק"י ו', חבקוק ג' י"ג) מחצת ראש מבית רשע והוא ענין הכאה ורציצה. חילם לא מצאו. ממונם לא מצאו שלקחו ישראל את ממונם, כך פי'. ולפענ"ד דחילם קאי אסיסרא, חילם לא מצאו בקומם בלילה, שבא מלאך והרג כל המחנה, ועל זה מוסיף טיסת, מלשון טס באויר מה שפרחו מהלך עשרה ימים ביום אחד, נגיד חרושת, סיסרא שהי' שר ונגיד בעיר ששמה חרושת. סלית בכוכבי לילה. עש"ה הכוכבים ממסילותם נלחמו עמו. יעץ מחרף. זה סנחרב, לנופף, על הר ציון עש"ה ינופף ידו על הר בת ציון. והשם ית' הובשת כלומר נבאשו פגריו בלילה שכולם מתו ונבאשו )מלכים ב' כ"ב(. כרע בל, זה הע"ז ששמה בל שנשתברה בלילה עם מצבה בשעה שאנשים ישנים. לאיש חמודות זה דניאל שנגלה לו סוד של חלום נ"נ בחזיון מן השמים. משתכר בכלי קודש. זה בלשצר ששתה בכלי המקדש. נושע מבור אריות. זה דניאל שניצל מבור אריות. פותר וכו'. פותר החלומות שמבעתין את האדם בלילה. אגגי. זה המן האגגי שנטר שנאה ולא רצה לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי. ספרים, היינו האיגרות ומשלוח ספרים ביד הרצים במגילה. עוררת נצחך וכו'. בלילה ההוא נדדה שנת המלך וזה בנדד שנת לילה של אחשורוש. פורה. גת. לשומר מה מלילה, זה שעיר עש"ה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מילל (ישעי' כ"א י"א). צרח, לשון צעקה בפיוט דעשרה הרוגי מלכות בר' ישמעאל כה"ג נטל ראשו של רבן שב"ג וצרח עליו בקול מר כשופר, הקב"ה יצעק כשומר אתא בוקר לצדיקים וגם לילה לרשעים, קרב יום, ע"ש הכתוב (זכרי' י"ד) והי' יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה' אור. ועיין רש"י והי' יום אחד מיומו של הקב"ה הוא היום ידוע שהוא להכנת ישעו של הקב"ה. שומרים הפקד, עש"ה (ישעי' ס"ב ו') על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו וגו' ועיין מנחות (פ"ז ע"א) כתיב על חומותיך וגו' תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם, מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון רב בר יצחק אמר בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רב בר רב שילא כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. ואף לעתיד לבא עתידים המלאכים להיות שומרים ולומר כי בחר בציון. תאיר כאור יום חשכת לילה. תאיר הגלות הדומה ללילה כאור יום וייתי לן נהורא ותחפי להון בהתא לאומות העולם אכי"ר.

.ובכן ואמרתם זבח פסח. נראה לפמ"ש כל העוסק בתורת עולה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב עולה וכל העוסק באכילת פסח כאילו אכל הפסח ולכן ואמרתם זבח פסח שנהי' בבחינת הקרבת הקרבן ואכילתו.

.אומץ גבורותיך הפלאת, נראה דגבור כל שאינו מראה גבורתו לא נראה גבור אבל אם איזה זמן שהראה גבורתו אז נתפרסם בעולם שזוכרים זה הזמן, וזה שאמר אומץ גבורתיך הפלאת בלילה שנפלא בגבורתו מלשון הפלא ופלא והי' זה בליל חג הפסח, בראש וכ' כי שלש רגלים תחוג וחג המצות הוא הראשון כמבואר במס' ר"ה פסח ר"ה לרגלים. לאזרחי, זה אברהם אבינו הנקרא איתן האזרחי, וכתיב ויחלק עליהם לילה (בראשית י"ד ט"ו) וברש"י לילה, ומ"א שנחלק הלילה ובחצות הראשון נעשה לו נס וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים ואז גילה לו חצות ליל פסח. דלתיו וכו' כחום היום בפסח, וירא אליו ה' באלוני ממרא, אלא דנראה שהי' ביום הפסח, ובסמוך שם ומצות אפה ויאכלו ופרש"י פסח הי' וכנראה היו אצל אברהם ערב פסח. הסעיד נוצצים עוגות מצות בפסח, משמע שסעד אתם במצה, ובחז"ל (ב"מ פ"ז) ולחם לא הביא שפירסה שרה נדה, והפייטן שכתב הסעיד עוגות מצות למלאכים שהם נצוצי אש משמע דנתן להם פת וצ"ע. ואל הבקר רץ זכר וכו', שהוא זכר לחגיגה שבאה מן הבקר ומן הצאן, ולוהטו באש, שנשרפו באש שירדה מן השמים דכתיב וה' המטיר על סדום אש וגפרית מן השמים וזה הי' בפסח. חלץ לוט, מלשון מצרה נחלץ צדיק שהוציאו את לוט מהם. טאטאת, מטאטא הוא כלי שמכבדין בו את הבית, ומוף ונוף, הם ערים בארץ מצרים, ראש כל און, ראש כל בכור כמו ראשית אוני. מחצת. ענין הכאה ורציצה מחץ ראש על ארץ רבה (תהלים ק"י, חבקוק י"ג, ועיין פרה פ"ה מ"ה) ולא בשולי המחץ ובסוף טהרות ובגמ' ע"ז ע"ד ע"ב הגת והמחץ והוא כלי השוקע ובתוכו קערורית עיין רמב"ם פיה"מ פרה שם, כביר, הקב"ה נקרא א-ל כביר, על בן בכור, דכתיב בני בכורי ישראל, בדם פסח. דכתיב ונתת על שתי המזוזות ועל המשקוף, וראה ה' מצות דם מילה ודם פסח. לבלתי תת משחית, כלומר הקב"ה בעצמו פסח על בתי בני ישראל והרג את בכוריהם, ולא ע"י מלאך המשחית, כיון דניתן רשות למשחית אינו מבחין ולכן לבלתי תת משחית לבא בפתחי ישראל הקב"ה בעצמו פסח. מסגרת סגרה. היא ירויחו שהיתה סגורה במלחמת יהושע ונמסרה לישראל בזמן הפסח. סגרה, נמסרה. נשמדה מדין. במלחמת גדעון. בצליל, בזכות העומר, ובצליל פי' היעב"ץ עוגת לחם שעורים, ובקרא והנה צליל שעורים מתהפך, ולפענ"ד אולי י"ל מלשון צלי שהיו צולין את השעורים לעומר כמבואר במנחות (דף ס"ו) ת"ר אביב זה אביב קלוי באש מלמד שהיו ישראל מהבהבין אותו באש כדי לקיים מצות קלי דברי ר"מ ואפי' לחכמים עכ"ם היו קלוי. שורפו וכו' גבורי חיל של סנחריב שנאמר בא פול מלך אשור (מלכים ב' ט"ו) נשרפו ע"י אשו של מלאך גבריאל בליל ט"ו בניסן. עוד היום בנוב. אמרו לו חוזי כוכבים לסנחריב אי אזלת האידנא יכלת להו ואי לא לא יכלת להו, מה עשה אורחא דבעי לאזגויי עשרה ימים סגי בחד יומא, כי מטא לירושלים אמר מה לי לטרוח על מקום קטן אמתין עד למחר ולן אותו לילה בנוב מיד והיה בלילה ההיא ויצא מלאך ה'. געה מלשון הגיע פסח. פס יד, בנדניאל שבלשצר בסעודתו ראה שכף היד כותבת ולא הי' לו פתרונים עד שפתרה דניאל שתעקר מלכותו, לקעקע צול. לעקור שורשה של בבל שנקראת צולה. צפה הצפית. בלשצר הי' מעמיד צופים כדרך המלכים לראות אם באים עליו לפי שהי' ירא מכורש ודריוש ובעודו ערוך השלחן ואוכל אמר הצופה כי באו כרוש ודריוש עליו והי' בפסח. קהל כנסה הדסה, זה אסתר שאמרה לך כנוס את כל היהודים וצימו עלי שלשת והי' זה בפסח. ראש מבית רשע מחצת בעץ. זה המן שהי' ראש תלה בעץ גבוה חמשים אמה בפסח. שתי אלה רגע. בישעי' מ"ז שאמר ותבואנה לך שתי אלה רגע ביום א' שכול, ואלמון, לעוצית, ארם. תעוז ידך, מבקשים ממך השם שתעוז ידך לגאלינו כמו שגאלתנו בליל גאולת מצרים כן תגאלנו במהרה בימינו אמן.

.חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא י"ל לפמ"ש ז"ל במס' מגילה ט"ז בשביל תרי סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים וגדיא נקראו ישראל כד"א שה פזורה ישראל וז"ש חד גדיא חד גדיא דזבין אבא היינו יעקב אבינו שנקרא אבא וזבין י"ל בכאן לשון מכר היא דזבין בתרי זוזי היינו בשביל שני סלעים מילת נמכר יוסף ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים לעבדים במצרים.

ואתא שונרא הוא פרעה שלא הכיר בוראו כחתול שאינו מכיר קונו (כהוריות י"ג ע"א) כך אמר מי ה' שאשמע בקולו. ואכלה לגדיא, הם בני ישראל ששעבד בהם והרגו מהם כדכתיב איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, והשליכו אותם בנילוס ושחטו הילדים ורחץ בדמם, ואתא כלבא ונשך לשונרא ישראל שבאותו הדור זעקו מן העבודה שלא לשם שמים רק צווחו ככלבא (כמבואר בזוה"ק אינשי דצווחי ככלבא) ואעפ"כ נתעל' שועתם אל האלקים ועי"ז נשכו לשונרא הנ"ל. או יאמר אהא דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ומכלל לאו אתה שומע הן שלמצרים נשכו והמיתו מהם הכלבים וא"כ אתא כלבא ונשך לשונרא שהם המצרים ממש, ואתא חוטרא והכה לכלבא כי ע"י פקידה ראשונה וביאת מרע"ה ותכבד העבודה על האנשים ויכו שוטרי בני ישראל והיינו חוטרא של נוגשים, או יאמר שאתא משה רבינו והכה במקלו על הים וישב הים לאיתנו לפנות בקר וכלם טבעו בים סוף והיינו ואתא חוטרא ממש והכה וכו', ואתא נורא ושרף לחוטרא הם תוקף דינים בתשע מכות שמאז התחילו המכות בטלה עבודה מאבותינו במצרים ואתא מיא וכבה לנורא לפמ"ש ז"ל שבים סוף הודו המצרים כי ה' נלחם להם במצרים ונכנעו ובזכות זה זכו לקבורה גם כי כמה מהם נתגיירו והם הערב רב כולו, ואתא תורא ושתה למיא היינו שעשו שור אוכל עשב ושתה למיא שהם היו הערב רב שעשאוהו לעגל, ושתה למיא ששבר משה רבינו הלוחות שהוא התורה שנמשלה למים, ואתא השוחט משה דכתיב (שמות ל"ב כ') ויקח את הגל וגו' וישרף באש ויטחן עד אשר דק וזקני העם קיימו הוקע אותם ובני לוי הרגו איש באחיו ואתא המלאך המות זה וגרם למשה שהכה את הסלע ולא זכה ליכנס לארץ כמ"ש יען אשר לא האמנתם בי להקדישני על מי מריבה ואתא הקב"ה ושחט למ"ה ויהי' תחיית המתים וישאר חד גדיא חד גדיא כנסת ישראל. ועיין דרשות ח"ס לפסח.

חד גדיא חד גדיא וכו' וצ"ב למה מביא משל זה עם אדם ובע"ח וצומח ודומם רוח ומלאך וקב"ה כביכול.

ונראה דהנה נחלקו הראשונים בהשגחה עליונה מה הוא וכו' יש סוברים שההשגחה הפרטית הוא רק על המין כולו שלא יבטל מן העולם או על אומה שלמה ולא על כל אדם רק על צדיקים גדולים ויש אומרים על כל אדם אבל רק על מין האנושי אבל לא על הבהמות וחיות שהוא הבעלי חי וי"א דגם על בע"ח יש השגחה אבל לא על הצומח וי"א דגם על הצומח אבל לא על הדומם ורוח ואויר עיין רמב"ם במורה נבוכים (ח"א פנ"א ופי"ג וח"ב פכ"א) ובעל העיקרים (מ"ב פי"ג) ובדרך אמונה בעשרה מאמרים ובעל העקידה (שער נ"ד) והחינוך (מצוה קס"ט). האמנם לפי קבלתנו האמתית ההשגחה הפרטית הוא בכל דבר ועיין אלשיך הקדוש עה"פ המשלח מעינים וגו' על השגחתיך הפרטית על כל יצורי עולם אף גם דלקלי האיכות ועיין ירושלמי שביעית הובא בתוס ע"ז ט"ז ע"ב אפילו ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא כל שכן בר איניש ע"כ ועיין ד"ח עה"ת מהגה"ק אדמו"ר מצאנז בפ' מקץ אשרי הגבר ועיין משנה הלכות ח"ז סי' פר"ח עד הסוף ובשערי אמונה באריכות. ולפ"ז אתי שפיר שאמר חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא ואתא שונרא ואכלה לגדיא ואתא כלבא ונשך לשונרא וכו' עד דאתא הקב"ה מלך מלכי המלכים בעצמו והכל מושגח מאתו הן הבע"ח והן הצומח שהוא החוטרא והן האש והרוח הכל כאשר לכל תחת השגחתו וסידר הפייטן זה לאחר כל הסדר להראות שהגם שמצרים שעבדו אותנו לא הי' זה מעצמו אלא הכל בהשגחה ומה שנענשו הוא כעין מגלגלין זכות ע"י זכאי וסופו מטיפיך יטופון וק"ל.

א"י לפ"מ שנחלקו הראשונים אי שייך שכר ועונש בבעלי חיים, ועיין רמב"ן עה"פ (בראשית ט' ו') שופך דם האדם באדם דמו ישפך ומיד כל חי' אדרשנו, והארכתי בזה. וקאמר הכא דההשגחה על הכל ויש לכל אחד שכר ועונש, שהרי שונרא שנשך לגדיא נענש וכן כולם, והכל מושגח מאת כביכול.

חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא וי"ל מה שייכות זה להגדה וליציאת מצרים ואף הלשון קשה להבין ולפרש וכבר צווחי קמאי דקמאי וגם צריך להבין כפל הדברים של חד גדיא חד גדיא הול"ל חד גדיא דזבין אבא, וגם יש לדייק לשון בתרי זוזי למה לא כתב בחד זוזי.

והנראה דאיתא במדרש לפי שרימה יעקב ליצחק בגדי עזים נענש גם הוא שרימו לו בניו בגדי עזים וישחטו [גדי] שעיר עזים ויטבלו כתונת יוסף בדם (בראשית ל"ז ל"א) ואיתא במדרש (פ"ה י"א) והביאו רש"י בפ' וישב עה"פ (בראשית ל"ח כ"ג) הנה שלחתי הגדי הזה לפי שרימה את יעקב אביו בגדי עזים שהטביל כתונת יוסף בדם רימוהו גם ליהודה בגדי עזים ולפ"ז דבשביל עונש יעקב שרימה לאביו בתרי גדיי עזים דכתיב קח לי שני גדיי עזים ונטל הברכות מעשו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.

אלא דיש להקשות אם כהמדרש שנענש יעקב על שרימה ליצחק בגדיי עזים א"כ כיון דהתם הי' ב' גדיי עזים טובים הכ"נ הי"ל לטבול את כתונת יוסף בדם שני גדיי עזים ולא בגדי אחד כמו יעקב שיהא מדה כנגד מדה והי"ל ליהודה עוד ליענש ג"כ בתרי גדיי עזים וכיון דלא טבלו רק בחד גדי ע"כ לאו משום שרימה לעשו הוא העונש ליעקב, אלא טעם אחר יש והוא לפי שאמרו בגמ' (שבת י' ע"ב, מגילה ט"ז ע"ב, תנחומא וישב) לעולם אל יקדים אדם בן בין הבנים שהרי בשביל שלקח יעקב כתונת בתרי סלעים מילת נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים נמצא הטעם שירדו אבותינו למצרים הי' בשביל שתי סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף וסימן לדבר שטבלו את הכתונת בדם להראות שהוא בשביל הכתונת שלקח יעקב ליוסף ושנתגלגל הדבר ושפיר קאמר חד גדיא חד גדיא כלומר לאחר שסיים כל ההגדה רצה הפייטן לידע הגורם שירדו אבותינו למצרים וקאמר חד גדיא כלומר שלא תחשוב דהטעם משום שרימה יעקב ליצחק בשני גדיי עזים שכן אמר חד גדיא חד גדיא שלא היה רק גדי אחד שטבלו בדמו וגם גדי אחד ביהודה וא"כ אין הטעם בשביל השני גדיים אלא הטעם שירדו למצרים הוא משום הכתונת דזבין אבא בתרי זוזי כלומר בשביל שתי סלעים מילת זה גרם שירדו למצרים דלעולם אל יקדים אדם בן בין הבנים וחוזר ואומר חד גדיא חד גדיא, ולא בשביל שרימה יעקב ליצחק.

והא דלא נענש יעקב על שרימה ליצחק י"ל דהנה הטעם שרצה יצחק לברך את עשו ולא ליעקב לפי שיעקב ועשו חלקו ביניהם יעקב לקח לעצמו עוה"ב ועשו לקח עוה"ז וכיון דבברכות מטל השמים ומשמני הארץ כתוב ורוב דגן ותירוש א"כ איפא זה שייך לעשו שלקח עוה"ז. ברם הרמב"ם פ"ח מהל' מלכים הי"א פסק שכל (אחד מבאי עולם) המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעוה"ב. ובכ"מ מציין דפלוגתא דר"א ורבי יהושע הוא (סנהדרין ק"ה) דלר' אליעזר או"ה אין להם חלק לעוה"ב ולרבי יהושע יש להם ופסק הרמב"ם כר"י וכיון דיש להם חלק לעוה"ב ע"כ דלא נתקיים התנאי שהתנו ביניהם עשו ויעקב א"כ לא רימה כלל יעקב ליצחק ואדרבה מגיע לו ליעקב עוה"ז ג"כ, ובירושלמי מגילה פ"א הי"א ופ"ג ה"ב שאל אנטונינוס לרבי אי מוכלני מלוויתן לעלמא דאתיא א"ל אין א"ל מאן אימר פיסחא לא אוכלתני ומלוייתן לעלמא דאתא מוכלני א"ל ומה נעביד לך באימר פסחא כתיב וכל ערל לא יאכל בו ע"ש הנה אנטנינוס הי' למד ק"ו מפסח שאין לו חלק לעוה"ב שהוא בא מעשו ועיין בפ"מ וכן איתא בילקוט פ' בא ובתדב"א שאין לעכו"ם חלק עוה"ב ובמשנה בפ"י דאבות כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ועיין בע"י בכותב ובפ"מ והשיב לו רבינו הקדוש שיש לו חלק לעוה"ב וכיון שכן יש גם מאומות העולם שיש להם חלק לעוה"ב למרות החילוק עולמות וא"כ שייך הברכות ליעקב וליכא תמיה כלל.

ובזה יש לכוין בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף כלומר בקש יעקב לישב בשלוה בעוה"ז ג"כ דצדיקים מגיעים להם ב' עולמות שהרי קבל הברכות לעוה"ז אלא שקפץ עליו רוגזו של יוסף היינו שעשה ליוסף כתונת פסים בשני סלעים מילת וזה הטעם שלא יכול לישב בשלוה ולא משום שאין מגיע לו עוה"ב (רש"י פ' וישב) וצדיקים לא די להם במה שמוכן להם לעוה"ב אלא מבקשים גם עוה"ז בניחותא כלומר שכן הוא האמת שלא די להם בעולם אחד אלא שצריכים ב' עולמות.

ובמה שכתבתי יש לישב עוד קושיא עצומה מה שהקשו מפרשי ההגדה צא ולמד מה בקש לבן הארמי שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל ותמוה מה לו ללבן בהגדה ובסיפור יציאת מצרים ולא עוד אלא שעושה לבן עיקר ופרעה טפל שלבן בקש לעקור את הכל ופרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולהנ"ל נראה כיון דהסיבה שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים בשביל שני סלעים מילת שהקדים יעקב ליוסף בין הבנים ולכאורה יש לעיין ואטו לא ידע יעקב מזה אלא דיעקב ס"ל דיוסף הבכור והבכור נוטל פי שנים ומגיע לו הכתונת והשבטים טענו שראובן הבכור והנה מי גרם שנטלה בכורתו של יוסף לבן שהחליף את לאה ברחל ומזה יצא המכשול ליוסף שלא הי' הבכור וא"כ צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' שנאמר ארמי עובד אבי וירד מצרימה כלומר שע"י שארמי רימה את יעקב והחליף לו לאה ברחל גרם שיעקב ירד מצרימה א"כ עיקר הגורם לגלות מצרים הי' לבן ולכן שפיר קאמר צא ולמד מה בקש לבן הארמי וכו' וכנ"ל והבן.

והנה אמרו ז"ל אבות פ"ב מ"ו אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים ואמר ליה על דאיטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון ויש להקשות בשלמא הגלגלת של זה הרוצח שהרג אחרים מגיע לו העונש להרגו מידה כנגד מידה אבל אותן שהרגוהו הרי עשו שליחות המקום, שהרי באמת מגיע לזה עונש מיתה ואמאי אמר וסוף מטיפיך יטופון ועיין מש"כ בזה כק"ז בתוי"ט ומה שהאיר בזה באריכות והעיקר בזה מה שאמרו ז"ל (ערכין ט"ו) מגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב וכבר הארכתי בזה ולכן וסוף מטיפיך כיון שנתגלגל הדבר ע"י יטופון גם הם ע"י חייב אחר. ולכן ממשיך דהקב"ה מזמין לעולם דאתא שונרא ואכלה לגדיא ומיד אתא כלבא ונשך לשונרא ולא נשך בסתם אלא לפי שאכלה לגדיא עבור החטא דזבין אבא בתרי זוזי משום כן אתא חוטרא והכה לכלבא והטעם משום דנשך לשונרא וכו' וכן שוב אתא נורא ושרף לחוטרא וכו' דכן הוא הסדר לעולם הקב"ה מזמין זה אוכל את זה וזה נושך לזה והכל בגזירת ערין פתגמין ולא בא במקרה וממילא אלא בכיוון ובהשגחה מיוחדת עד ואתא מלאך המות ושחט לשוחט וכו'.

והנה אמרו ז"ל לבן הוא השטן והוא המלאך המות יורד ומסטין ועולה ומלשין ומקטרג ולכן ג"כ לבן הי' הגורם לכל זה שהחליף לאה לרחל ושוב ואתא מלאך המות ושחט לשוחט ולפי שהוא הגורם לכל ולכן אין עצה אלא כביכול הקב"ה בעצמו יבא ויגאלנו ושחט למלאך המות שהוא לבן שגרם לכל הצרות האלו לבני ישראל דבלאו הכי לא היו בני ישראל יורדין למצרים ויעשה דין למלאך המות וישחטהו ויציל את הגדיא שהוא שה פזורה ישראל מיד מכהו ויגאלנו גאולת עולם אכי"ר בב"א.

** לברר אם חד גדיא זה הסופי איננו כפול **

חד גדיא חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא

ונלאו המפרשים למצא פתרון על הפייטן הלזה שהם מכוסים ונעלמים, וכבר פירשתי. וכעת נראה בס"ד דישראל נמשלו לשה דכתיב שה פזורה ישראל, ובבריאת העולם כתיב בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית דכתיב ראשית ישראל לה' ובאבות (פ"ו מ"י) חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו ואלו הן תורה קנין אחד שמים וארץ קנין אחד אברהם קנין אחד ישראל קנין אחד, דכתיב עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, והנה בעשרה מאמרות נברא העולם, וכיון דחמשה קנינים קנה הקב"ה בעשרה מאמרות אלו נמצא לכל קנין תרי מאמרות, נמצא חד גדיא שהם ישראל, וחד גדיא שהוא אברהם אבינו. דזבין אבא שהוא הקב"ה שהוא ברא העולם אב הרחמן חד גדיא חד גדיא שהכל בשביל ישראל ואין לו להקב"ה בעולמו אלא בני ישראל וכמ"ש ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ וברש"י (שמות י"ט ה') אוצר חביב ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חבתכם ניכרת כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום, וז"ש חד גדיא חד גדיא ולא שאין לו אחרים ולכן ממשיך לא משום שאין לו אחרים אלא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא שהם שלי ולא אחרים.

ועתה הוסיף ואתא שונרא ואכלה לגדיא שירדו אבותינו מצרימה והרגו מהם וטבעו אותם בים סוף וכמ"ש בעל הגדה שפוך חמתך אל הגוים אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב והיו נותנין אותם בבנין וזהו כי אכל את יעקב במה שואת נוהו השמו שהכניסו אותם בבנינים דזבין אבא בתרי זוזי ואמנם אפ"ה חד גדיא חד גדיא כלומר שלאחר כל העינויים נשארו בני ישראלים באמונתם לה' וכמ"ש ויאמן העם ואפילו משה רבינו טען והם לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך ה' אבל האמת היה ההיפוך כי ויאמן העם וזה חד גדיא חד גדיא אפילו לאחר שנשכה השונרא בהם.

ועתה הוסיף ואתא כלבא ונשך לשונרא דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וכלל הוא בתורה דמכלל לאו אתה שומע הן שלבני מצרים יחרץ כלב לשונו והיו טורפין אותן ונושכין בהם ומה"ט קבלו שכר הכלבים להשליך להם הנבילה וגם מצואתם מעבדין עורות לסת"ם, או יאמר דבכורי מצרים נקראו כלבים שהם לחמו עם המצרים שנאמר למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו ומן השמים הוממם שילחמו זה עם זה וזה ואתא כלבא ונשך לשונרא דאכלא לגדיא וכו' דבלאו הכי לא הי' דבר כזה אלא בגדר עונש להם, משום דחד גדיא חד גדיא.

והוסיף ואתא חוטרא והכה לכלבא והוא דאמר לו הקב"ה ליקח את המטה בידו ועשה בו מופתים לישראל ועשר מכות למצרים לפרעה ולכל עבדיו וכדכתיב ואת המטה הזה תקח בידיך אשר תעשה בו את המופתים והכה לבכורים במכת בכורות וידוע דהרמב"ן עה"ת במעשה דשכם הביא מהרמב"ם במורה אמאי נתחייבו אנשי שכם מיתה ותי' משום דב"נ נצטוו על הדינים וכיון שלא עשו בהם דינים נתחייבו כלם מיתה וע"ש באריכות ולפ"ז הני בכורות שהכו במצרים נתחייבו מיתה לפי שלא עשו דינים במצרים ובפרט שכבר התחילו ולא עשו בכלם נתחייבו כלם מיתה וז"ש ואתא חוטרא והכה לכלבא דנשך לשונרא ולא אכלו דבשונרא כתיב ואתא שונרא ואכלה לגדיא ובכלבא רק נשך לשונרא ולא אכלה לשונרא ולא הוה מדה כנגד מדה ולכן אתא חוטרא מטה משה והכה לכלבא ומת כל בכור בארץ מצרים.

ואתא נורא ושרף לחוטרא נראה לפמ"ש האלשיך הקדוש לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דקאי על אש של מחלוקת ומחלוקת נקרא בלשון אידיש מען שפילט זיך מיט פייער, ובגמ' סנהדרין שעבר רבה בר בר חנא והראה לו האי טייעא מקום שיוצא משם עשן ואמר לו שהוא מקום שנבלעו קורח ועדתו וציית ושמע שצועקים משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים, והנה מיד שיצאו בני ישראל ממצרים נעשו ד' כתות הללו אמרו נתנה ראש ונשובה מצריה והללו אמרו ללחום עמהם והללו אמרו לקפוץ בתוך הים והללו אמרו נצעק לה' אלקינו והמחלוקת גורמת ח"ו לפירוד לבבות ועוד כמה קלקולים ר"ל וז"ש ואתא נורא אש של מחלוקת ושרף לחוטרא כל הנסים שעשה משה במטה אשר בידו שהמטה מורה על האחדות דבר אחד לדור טול מקל והך על קדקדם ואתא נורא ושרף לחוטרא ומעתה שוב הנס על הים לא נעשה במטה אלא כתיב ועתה הרם את מטך ונטה ידך על הים כלומר הרם מלשון הרמו מתוך העדה ולא תעשה עוד עם המטה אלא נטה את ידך על הים ובקעהו בידך ולא במטך וכתיב ויט משה את ידו על הים ולא כתיב ויט משה את מטהו אלא את ידו על הים כי אש המחלוקת גרמה לחוטרא שלא יפעול עוד רק בידיו וכעין זה באלישע כששלח את גחזי ומקלו בידו ולא הועיל כי על הדרך קלקל והקידוש השם גדול כשהנס נעשה ע"י דומם החוטרא וע"י ידו כבר נתמעט הנס וגרם לזה נורא אש המחלוקת.

ואתא מיא וכבה לנורא ואין מים אלא תורה ותורה נמשלה למים והנה כשיצאו מן הים ויסעו ויבאו להר סיני וישבו תחתית ההרה ופי' ז"ל כאיש אחד בלב אחד באחדות גמורה כי על ידי התורה יתאחדו בני ישראל כי א"א לאיש אחד לקיים תרי"ג מצוות אלא ע"י אחדות ישראל וכמ"ש קודם קיום המצוה בשם כל ישראל והוא ע"י ואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה שזולת זה א"א לקיים התורה וזה ואתא מיא וכבה לנורא שהמים של תורה כבה לאש המחלוקת דשרף לחוטרא וכו' חד גדיא חד גדיא.

ואתא תורא ושתה למיא דבעונ"ה מיד עשו העגל בתבנית שור אוכל עשב וגרם שמשה רבינו בירידתו שבר הלוחות ודרש ק"ו בעצמו ואמר מוטב שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין אבל מ"מ נשברו הלוחות ע"י המעשה כדכתיב ויהיה כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר וכתיב לכל היד החזקה ולכל המורה הגדול אשר עשה לעיני כל ישראל זה שבירת הלוחות בעונ"ה, וזה ואתא תורא ושתא למיא ומ"מ ביקש עליהם משה רחמים ויאמר ה' סלחתי כדבריך וזה חד גדיא ח"ג.

ואתא השוחט ושחט לתורה דכשירד משה רבינו מן השמים לאחר שבירת הלוחות ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויאמר לבני לוי כה אמר ה' אלקי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו והנה אתא השוחט משה רבינו ושחט לתורא דשתה למיא שהוא התורה וכו' אבל חד גדיא חד גדיא שמסר נפשו עליהם כדכתיב ואם אין מחני נא ונשארו חד גדיא.

ואתא מלאך המות ושחט לשוחט דהנה בשעה שיצאו ממצרים וקבלו התורה עתידים היו שלא ימותו לעולם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום וכתיב אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם ודרשו חכז"ל שבשעת מתן תורה נעשו בני חורין חרות על הלוחות על תקרא חרות אלא חרות ממלאך המות ולאחר שחטאו חזרה מיתה בעולם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולון, ובשביל שחטאו ונגזר עליהם להשאר במדבר לא נכנס משה רבינו לארץ וזה ואתא מלאך המות שנגזרה על מתי מדבר מיתה ובשביל ושחט לשוחט שגם משה רבינו נשאר שם ומבואר שלא הי' ראוי למות כידוע אלא כדי שיזכו מתי מדבר ויחיו ויבאו לארץ לעתיד וזה חד גדיא חד גדיא שלא יאבד.

ואתא הקב"ה ושחט למלאך המות דלעתיד הקב"ה בעצמו יבא ויגאלינו ושחט למלאך המות הוא השטן הוא העמלקי והכנעני שהם גרמו לישראל כל אלה ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ולא יהיה לא על ידי ממוצע ולא על ידי שליח וכעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל דשחט לשוחט דחשט לתורא דשתא למיא דכבא לנורא דשרף לחוטרא דהכה לכלבא דנשך לשונרא דאכלה לגדיא חד גדיא חד גדיא ואמר שלאחר כל התגלגלות ולאחר הזמנים באחרית הימים לא ישארו רק השה פזורה ישראל והי' ה' למלך עליהם ומלכותו בכל משלה והשי"ת יחוש לגאלינו בב"א.

הקודם 

מצוה יומית <> Daily Mitzvah      כתבו אלינו <> Contact Us      שאלות שכיחות <> FAQ  
Disclaimer & CopyrightIn conjunction with
   Another site by e-Notations